חיות פינת חי הילולה

חמור

חמור הבית מוצאו מהחמור האפריקאי. הוא נזכר בשם "ערוד" בספר איוב. הוא קרוב לסוס ולזברה וגם לו פרסה אחת בכל רגל. הוא ניזון מן הצומח. החמור פחות בררן מן הסוס מבחינת המזון וגם חסון ממנו. הוא משמש בהמת משא בעיקר בשבילי ההרים. נקבת החמור נקראת אתון וגור חמורים קרוי עיר. בן הכלאיים של החמור והסוס נקרא פרד והוא בהמת עבודה המצטיינת בכוחה הרב ובהסתפקותה במועט.

שלוש אתונות מאכלסות את פינת חי הילולה: לבנה, יסמין ועליזה. התוכלו לזהות מי זו מי?

קוף גנון ירוק

הקופים נפוצים ביערות של אזורים חמים בעולם כולו ורק מינים בודדים חודרים לאזורים הקרים. אופייני לקופים שיש להם כפות ידיים לופתות בארבע הגפיים ואצבע נגדית, היא האגודל, בעזרתה הם יכולים להחזיק וללפות דברים ואפילו לקלף בננה!

רוב הקופים הם שוכני עצים ומזונם העיקרי פירות ועלים, אך גם חרקים וחיות קטנות. רובם חיים בלהקות שלכל אחת מהן מנהגים משלה. הגנון הירוק נקרא כך על שום פרוותו העליונה שגוונה ירקרק והיא משמשת להסוואה כאשר הוא על העצים.

בכל להקה יש זכר שליט. לזכר זה אין כתר והוא לא נולד נסיך: הוא פשוט הקוף הכי מנוסה ומבוגר בכל הלהקה, ולכן כולם נותנים לו כבוד. כבוד אצל קופים משמעו בין היתר, שהוא זכאי לאכול ראשון וכן אסור לנעוץ בו עיניים. הזכר השליט של פינת חי הילולה נקרא צ'יקו והוא אכן מחשיב את עצמו למלך הקופים. עוד בלהקה: אשתו, צ'ינה; בנותיו: צילי וגילי ובן הזקונים השובב: מר נילסון. כלוב הקופים בפינת חי הילולה משלב חצר משחקים ומקום שינה ובו תאים עם מזרנים.

מה לדעתכם הקוף הכי אוהב לאכול? בננה? בוטנים? אננס? הקופים אוהבים אוכל מגוון ככל האפשר ומשתעממים מהר מאוד מאוכל מסויים. חוץ מזה הם מאוד אוהבים ממתקים אותם הם לא מקבלים מאחר והם לא... מצחצחים שיניים! אתם רואים שהקופים זורקים את האוכל שסיימו לאכול על הרצפה? להם מותר, כי אחרי הכל הם קופים... אבל מכם, בני האדם, אנו מצפים שתזרקו את הזבל בפחים על מנת שהחיות האחרות של פינת חי הילולה לא יגיעו אליו ויאכלו ממנו.

אמו

האמו הוא אחד מעשרת המינים בסדרת היענים. מין זה חי בבתי גידול שונים באוסטרליה, מחורשות ועד ערבות עשב. האמו, אוכל כל, ניזון מגרעינים, פירות, עשב וחרקים. הנקבות מזדווגות עם מספר זכרים ומטילות את ביציהן בקינו של זכר אחד נבחר, והוא זה שדוגר על הביצים ומטפל אחר כך באפרוחים שבקעו. כאשר אתם עוברים ליד האמו של פינת חי הילולה, שימו לב לצבע הביצה הייחודי: ירוק כחול. משך הדגירה: 45 יום.

אייל גמדי

האייל משתייך לסדרת מכפילי הפרסה ומעלי הגרה. הוא מהקטנים בין האיילים ולפי כך נקרא אייל גמדי. האיל חי בעדרים קטנים וניזון מעלים ומקליפות עצים. לזכר קרניים הנושרות מדי שנה עם תחילת החורף, וצומחות חזרה עד לאביב (כשהן גדולות יותר משנה לשנה). הנקבה חסרת קרניים וממליטה באביב 2-3 עופרים שנשארים שנה עד שנתיים עם האם. בשער הכניסה של כלוב האיילים, בחלקה הדרומי של פינת חי הילולה, תוכלו לראות את הקרניים הקודמות של האייל, אותן השיל בחורף, ואת החדשות שהצמיח לקראת האביב שנמצאות כמובן על ...ראשו!

עזים

עז הבית מוצאה מעז הבר, שבויתה לפני כ-8,000 שנה בפרס. היא מכפילת פרסה ומעלה גרה. גידול העז נפוץ בכל העולם בעיקר למען החלב, אולם הבדויים אף מכינים שטיחים ואהלים משיערן, ומשתמשים בגלליהן כחומר בעירה. כמו הכבשים והחזירים, העיזים גרות בדיר.

יש גזעי עיזים רבים. בפינת חי הילולה תראו את העז הננסית שהיא עז קטנה במיוחד ואת עז סיני שהיא עז גדולה יותר ואוזניה ארוכות יותר. העז ממליטה 2-4 גדיים פעם בשנה, בדרך כלל באביב. זכר העז נקרא תיש או צפיר ולו קרניים גדולות ומפותחות משל הנקבה.

הגדיים מסתובבים חופשי בשטח של פינת חי הילולה. ניתן ללטף ולהאכיל אותם. אולם אל תשכחו שעיקר תזונתם של הגדיים הוא חלב אימם.

כבשים

במכלאת הכבשים של פינת חי הילולה תמצאו את הכבש (זכר) מסעוד והכבשות נקראות דינה וצילה. מסעוד הוא נגחן מטבעו, ולכן אנו מבקשים לא לשבת על הסורגים.

פרה

הפרה של פינת חי הילולה, כפרה, נתרמה על ידי משפחת גורן לרגל אירוע משפחתי. לאור היכרות עם משקי החלב בארץ אנו שמחים שגאלנו אותה מחיים באחד מאלה. היא שוכנה עם החזירה איזבל ושתיהן הפכו מיד לחברות טובות.

תרנגול

תרנגול הנקרא בעברית גם שכווי או גבר, הוא עוף מבוית, הנפוץ ביותר מבין בעלי־החיים המבויתים ומבין כלל העופות על-פני כדור הארץ. תרנגולים מוחזקים על-ידי האדם לצורך הפקת בשר, ביצים ונוצות, לצורך עריכת קרבות תרנגולים ולעתים גם כחיות מחמד.

מקורו של תרנגול הבית הוא בביות תרנגול הבנקיבה, עוף שעדיין חי חיי בר במזרח אסיה. ראשית ביותו של התרנגול החלה בסביבות שנת 3000 לפנה"ס. ביותו של התרנגול שינה רבות את תכונותיו - הוא הביא לעלייה בגודלו ובמשקלו, לאיבוד כושר התעופה שלו, למעבר מקינון על-פני עצים לקינון על-פני האדמה (במידה והדבר מתאפשר לו) ולהחלפת אורח-החיים המונוגמי באורח-חיים פוליגמי.

לאחר ביותו במזרח הרחוק, התרנגול התפשט מערבה בסביבות האלף הראשון לפני הספירה, אם כי בתחילה השימוש בו עדיין היה מועט מאוד. בתנ"ך הוא אינו מוזכר בשמו, אם כי ניתן לשער כי הכוונה בשם "שכווי" המוזכר בספר איוב היא לתרנגול. מקור השם העברי תרנגול בשמו של האליל הבבלי נרגל, שבפולחנו היו מקריבים לו תרנגולים.

בשטח פינת חי הילולה מסתובבים תרנגולים רבים מסוגים שונים באופן חופשי. התרנגול קורא במשך כל שעות היום ולא רק עם הזריחה ולכן תוכלו לשמוע את עדת התרנגולים קוראת לכל אורך ביקורכם במיתחם של פינת חי הילולה.

שועל מצוי

השועל הוא חיית בר בארץ ישראל והוא טורף המשתייך למשפחת הכלביים. הוא נמוך מהכלב וחרטומו מוארך יותר. זנבו נאה, ארוך ושעיר. מזונו בעלי חיים קטנים, ביחוד יונקים ועופות וכן, הוא מחבב פירות (ענבים, כמו במשל הידוע). בעונת הרביה השועלים חיים בזוגות, הנקבה ממליטה 2-7 גורים, ובזמן ההנקה הזכר הוא הספק העיקרי של המזון למשפחה.

השועלים של פינת חי הילולה, צור וגור, הם אחים שנולדו כאן, בפינת החי, וגודלו בבית כמו כלבים. הם אינם נושכים ובכל זאת לא כדאי להכניס אצבעות...

דביבון רוחץ

מוצאו בצפון אמריקה. מקום המחייה המועדף עבור הדביבון המצוי הוא יערות בקרבת המים, אך הוא חי גם באדמות מעובדות, אזורי ערים ופרברים.

הדביבון שהסתגל היטב לחיים עירוניים, מהווה מטרד לבני אדם. דביבונים מרבים לפלוש לפחי אשפה ויכולים להיות תוקפניים ונושכים. במספר מדינות בארצות הברית ניתן לגדל דביבונים כחיות מחמד באופן חוקי.

דביבונים מצויים יכולים לחיות עד 16 שנה, אך בדרך כלל הם אינם עוברים את גיל שנתיים. משקלו של פרט בוגר יכול לשקול בין 5.4 ל-9.5 ק"ג. בפניו סביב עיניו יש צבעים שחורים. הוא בעל זנב עבה עם טבעות כהות ובהירות לסירוגין. צבע פרוותו של הדביבון המצוי הוא תערובת של אפור, חום ושחור. אורך גופו 60-88 ס"מ ואורך זנבו 24-26.5 ס"מ.

דביבונים בדרך כלל מתגוררים בעצים חלולים, מאורות קרקע או במערות. הזכר אינו משתתף בגידול הגורים.

הדביבון המצוי פעיל בלילה. תזונתו מגוונת וכוללת גרגרים, חרקים ובעלי חיים קטנים אחרים. בתקופות של חורף קשה הוא עשוי לישון במשך תקופות ממושכות, אך לא לישון שנת חורף.

להקת הדביבונים הקבועה של פינת חי הילולה כוללת את גאיה וגויאבה, שתי אחיות תאומות שגודלו בבית, ולכן הן מוחתמות. הן חביבות מאוד, אוהבות לשחק ומומחיות בלגנוב פלאפונים ומפתחות מהכיסים... ויש גם את הזכר הקרוי "גבר גבר" ועדת גורים, המתחדשת מדי שנה...

חוטמן

החוטמן הוא סוג יונק ממשפחת הראקוניים. בסוג חוטמן יש שלושה מינים: חוטמן לבן חוטם, חוטמן חום, החי באזור מרכז אמריקה, והחוטמן האדום, החי בדרום אמריקה.

החוטמן הוא אוכל כל, וניזון מחרקים, חלזונות, זוחלים קטנים, מכרסמים, פירות, ביצים ואגוזים ולעיתים אף מפסולת אדם. את מזונו הוא צד תוך שימוש באפו הארוך ובציפורניו החזקות. גובהו 20-30 סנטימטר ואורכו 60-70 סנטימטר, מבלי הזנב . צבע הפרווה משתנה, מחום-קינמון ועד שחור. על פרצופו מעין מסיכה - פסים לבנים מעל, מתחת ומאחורי העיניים. זנבו ארוך (עד 65 ס"מ) ומפוספס, ונישא אל על כדי שחברי הלהקה יוכלו לאתר אחד את השני.

החוטמן חי ביערות סבוכים, בסבך ובשטחים פתוחים באמריקה, ותפוצתו משתרעת מאריזונה בארצות הברית עד צפון ארגנטינה. עד לראשית המאה ה-20 לא נצפו בארצות הברית, אך לאחר מכן חצו את הגבול, כנראה עקב הכחדת הטורפים הטבעיים שלהם. נקבות החוטמן חיות בלהקות של עד 20 פרטים, ואילו הזכרים מתבודדים.

אויביו הטבעיים של החוטמן הם בעיקר חתולים גדולים כמו היגואר והפומה, אך גם עופות דורסים, נחשים ותנינים.

תקופת ההריון של החוטמנית בין 70 ל-90 יום, ובכל הריון נולדים בין 2 ל-7 גורים. החוטמנית יכולה להכנס גם בקיץ וגם באביב. החוטמן חי בחבורות של כ-20 פרטים. החוטמנים פיקחים מאוד וקיימת אצלהם שיתוף פעולה רב בין חברי הקבוצה, והם תלויים מאוד אחד בשני. לעיתים קרובות, משתפת קבוצת החוטמנים פעולה בכדי לצוד בהצלחה.

בהילולה פינת חי תמצאו ארבעה חוטמנים מהמין החום: שני זכרים ושתי נקבות הם אינם נושכים ובכל זאת לא כדרי להכניס אצבעות יש להם טופרים חזקים והם עלולים לשרוט!

תוכלו לראות כיצד הם מטפסים ומשתעשעים להם. לעיתים הם מבצעים "הליכת ספיידרמן" והולכים על התקרה במהירות מפתיעה.

חזיר

סוג ממשפחת החזיריים בסדרת מכפילי פרסה. הוא אינו מעלה גרה ולכן אינו כשר. ראש החזיר מוארך, וחרטומו ארוך ופחוס בקצהו. גוף החזיר מוצק, זנבו קצר ועורו גס ומכוסה שיער זיפי. צבעו של החזיר יכול להיות שחור, אפור, חום או לבן, עם כתמים ובלעדיהם ועם פסים בצבע שונה. החזיר הוא אוכל כל: החל מירקות ופירות וכלה בבשר. בעזרת אפו הרגיש חופר החזיר בקרקע ומצא שורשים ופטריות, המהווים חלק מתזונתו.

לחזירים של פינת חי הילולה צבע ורוד ושיער זיפי וגס. הם אולי נראים לכם מלוכלכים בשוכבם בבוץ, אולם דווקא הבוץ, הוא המגן עליהם מפני השמש ושומר אותם נקיים מטפילים. החזירים שימי ופיגי, בני למעלה מעשר שנים. תוכלו לראות את בתם איזבל השוכנת עם העגלה שלנו כפרה. כמו כן, מדי כמה חודשים מצטרפים חזרזירים חדשים ללהקה.

איגואנה

איגואנות הן לטאות שוכנות עצים שמוצאן בדרום אמריקה. איגואנה בוגרת יכולה להגיע לאורך של כ – 1.7 מטר ולמשקל של עד כ- 7 ק'ג. תוחלת חיים: כ- 15 שנה (בשבי). האיגואנות הן אוכלות כל, וניזונות מחרקים, פירות ירקות ועלים. אנחנו פשוט מכינים להן סלט ירקות עשיר ומוסיפים אוכל של חתולים. נשמע טעים, לא?

איגואנות כמו כל הזוחלים, הן בעלות דם קר ולכן זקוקות לקרני שמש ישירות על מנת לנצל את הסידן בתהליך בנית העצמות. כמו כן, החום עוזר בתהליך עיכול המזון. בהילולה פינת חי, בכלוב האיגואנות יש תנור עליהן יכולות האיגואנות להתחמם. בחודשי הקיץ החמים, האיגואנות מתארחות בכלוב הקופים של פינת חי הילולה שהוא גדול ומרווח יותר.

חמוס

החמוס הוא סוג של טורף קטן ממדים השייך למשפחת הסמורים. בסוג חמוס נכללים כ-15 מינים. הנפוץ מבין מיני החמוס הוא החמוס המבוית הידוע גם בכינויו חמוס מבאיש. החמוס המבאיש קיבל את שמו בזכות בלוטות הריח שלו שמפיצות ריח חריף ולא נעים שנועד לסימון טריטוריה, להזדווגות ולהרתעה.

אורך הזכרים יכול להגיע במקרים נדירים למטר מקצה האף עד קצה זנב. הזכרים שוקלים 1-3 קילו ואילו הנקבות 0.5-2 קילו. החמוס הוא טורף אובליגטורי, כלומר הוא תלוי באספקת מזון מהחי. גופו הארוך והצר מאפשר לו לחדור בקלות למחילותיהם של עכברים, חולדות ומכרסמים אחרים. בעבר החמוס היה נפוץ בתור חיית ציד באירופה בעיקר לציד מזיקים, כיום הוא נפוץ יותר כחיית מחמד אם כי ציד מכרסמים בעזרת חמוסים נמשך עדיין בצפון אנגליה ובמקומות אחרים בעולם.

כלוב החמוסים בהילולה פינת חי נמצא מאחורי כלוב הארנבות. אם אתם לא רואים את החמוסים סימן שהם ישנים בחדר השינה שלהם (חמוס ישן לפחות 16 שעות ביום). אין להאכיל את החמוסים! מאחר ואצל אחת החמוסות בהילולה התגלתה מחלת הסוכרת (כן גם הם סובלים מזה...) היא מקבלת מדי יום כדורים להורדת סוכר וכן מזון רפואי דיאטטי. כל מזון אחר שתתנו לה עלול לפגוע בבריאותה! החמוסים עלולים לנשוך ולכן לא מומלץ להכניס אצבעות לכלוב!

שרקן

השרקן הוא מכרסם קטן, שמוצאו מהאזור שמצפון לנהר האמזונס באמריקה הדרומית. כיום הוא נפוץ בכל העולם כחיית מחמד וכחיית מעבדה. שמו של השרקן נובע מהציוצים שהוא משמיע כאשר הוא מפחד, מתרגש, ובעיקר מצפה למזון. השרקן נקרא גם קביה, וחזיר ים מפני שהובאה לאמריקה הצפונית מעבר לים. קיימים סוגים רבים של שרקנים.

אורך גופו של שרקן בוגר מגיע עד 20 ס"מ וצבע הפרווה חום, כתום, לבן, אפור, שחור או שילוב של הנ"ל. הראש גדול והרגלים קצרות. לשרקן אין זנב. בכפות הרגליים הקידמיות ארבע אצבעות ובאחוריות שלוש. במקומות מסוימים באמריקה הדרומית מקובל לאכול את בשרה.

גורי השרקנים עצמאים החל מזמן קצר לאחר הלידה. הגורים נולדים עם פרווה, עיניים פקוחות ויכולת מוטורית, ויכולים לאכול לבד מגיל 3 ימים. עם זאת הם זקוקים לחלב אם עד גיל 4 שבועות לשם בניית מערכת חיסונית חזקה ויציבה. השרקנים מגיעים לבגרות מינית בערך בגיל חמישה שבועות. לעומת האוגרים, השרקנים לא נוהגים לאכול את ולדותיהם.

דַּרבן

המכרסם הגדול ביותר ביבשת אסיה. הוא נקרא כך בשל הדורבנות (קוצים ארוכים) המכסים את גופו. לדרבן קוצים בצבעי שחור ולבן המשמשים להרתעת אויבים בלבד. בניגוד לדעה הרווחת הוא אינו יורה אותם והם אינם מכילים רעל. כשהדרבן חש מאוים הוא פורש את קוציו ומרשרש בהם ליצירת מראה מפחיד ומאיים.

הדרבנים חיים בשטחים פתוחים, בחולות, בישובי אדם, ביערות ובמדבריות. הדרבנים חיים לרוב בזוגות, ועם צאצאיהם שעוד לא בגרו. הדרבן חופר מחילות שיכולות להגיע לאורך של 17 מטרים. תוחלת החיים בשבי מגיעה עד 20 שנה. הדרבן פעיל בעיקר בשעות הלילה, בהן הוא יוצא לחפש לעצמו אוכל. הוא ניזון מעשבים, פקעות, שורשים ובצלים. לעיתים הדרבן אוכל גם מגידולי מטעים וגינות ירק, לכן הוא נמנה עם המזיקים לחקלאות.

הדרבנים הם מונוגמיים, החיים בזוגות קבועים לאורך כל החיים והוא אחד מבעלי החיים המעטים שמקיים יחסי מין גם למטרות שמירת הקשר הזוגי. בשעת ההזדווגות הזכר חודר אל הדורבנית עם איבר מין בגודל של כשליש מגופו (כ-35 ס"מ) וכך אין לא צורך להסתכן בהצמדת גופו אל הנקבה. דורבן זכר שאינו מקיים יחסי מין בקצב המשביע את רצון הנקבה זוכה למכת זנב על אפו. משך ההריון הוא כשלושה חודשים. לרוב נולדים שני גורים בכל המלטה. ההמלטות מתבצעות במחילות. נקבת הדרבן מיניקה אותם משתי הפטמות שעל כתפיה, אחת על כל כתף.

גורי הדרבן נולדים מפותחים עם שערות רכות המתקשות לקוצים המשמשים להגנה. בין בני-הזוג מתקיים שוויון מלא בכל הנוגע לטיפול והגנה על הצאצאים. הזכר שותף פעיל בטיפול בצאצאים, והוא נמצא איתם מחצית מהזמן - תופעה יוצאת דופן אצל היונקים. כשאחד הגורים בוכה, הוא הראשון שירוץ אליו להרגיעו. כאשר זוגתו יוצאת ללקט מזון - הוא יישאר לשמור עליהם.

בהילולה פינת חי יש לנו דרבן אחד בלבד ואנו מחפשים עבורו דרבנית. מכירים אחת? אם תזרקו לכלוב חתיכת לחם, יתכן והוא יקום משנתו הערבה וכך תוכלו לראותו גם בשעות היום, בהן הוא אינו פעיל.

ארנבון מצוי

הינו מין יחיד בסוג ארנבון, במשפחת הארנביים, נקרא גם "ארנב אירופאי" או "ארנב העולם הישן". בעבר שוייך הארנבון לסדרת המכרסמים, אולם משנת 1912 הוא חלק מסדרת הארנבאים. לארנבון ארבע שיניים חותכות וחדות (שתיים למעלה ושתיים למטה), ושתי שיניים נוספות למעלה, מאחורי השניים החותכות. לארנבונים אזניים ארוכות, רגליים אחוריות גדולות, וזנב קצר ופלומתי. הארנבונים מתקדמים על ידי קפיצות, בעזרת רגליהם האחוריות החזקות. רגליים אלה מרופדות בתחתית בשכבת-פרווה עבה המשמשת כבולם זעזועים. בהונותיהם ארוכות ומחוברות בקרומים, כדי שלא יתפרשו בשעת הקפיצה.

הארנבון ניזון ממגוון של חומר צמחי: עשבים, זרעים, פירות, נצרים, עלים, שורשים, קליפות עצים ושתילים רכים. בשטחי חקלאות הם ניזונים מזני חסה, כרוב, ירקות שורש ודגנים שונים. הארנבונים הינם יצורים חברותיים וטריטוריאליים. הם בוחרים לחיות בקבוצות גדולות, ברשת-מחילות הנקראת "ארנבייה", אותה הם חופרים באדמה.

שלא כמו אצל ארנבת מצויה, גורי הארנבונים נולדים בתוך מחילה, בקן מרופד בפרווה, כשהם עיוורים, עירומים מפרווה, וחסרי ישע. חלב האם עשיר ביותר ותורם להתפתחותם המהירה. הזכר לא משתתף כלל בגידול הצאצאים. הולד נגמל מינקות ונהיה עצמאי לחלוטין בגיל 4 שבועות. בגרות מינית של הזכר והנקבה, בגיל 8 חודשים.

ארנבונים מבוייתים נמצאים בכל רחבי העולם. הוא נחשב כאחת מחיות המחמד האהובות ביותר על ילדים בעולם כולו. מגדלים אותו אף בחוות רבות בשל בשרו הטעים. באוסטרליה הוא נחשב למין פולש מסוכן ביותר, המהווה איום ממשי על החקלאות המקומית. 24 ארנבים הובאו לשם ב-1859 ותוך 6 שנים גדל מספרם ליותר מ-2 מיליון פריטים. תוחלת החיים של הארנבון המבויית היא עד 9 שנים.

טווס

עוף ממשפחת הפסיוניים. מוצאו של הטווס מהודו, שם הוא נחשב לציפור הלאומית. לטווס הזכר מניפת נוצות הדורה, אותה הוא פורש לראווה בפני הטווסות בתקופת הרבייה. לטווס הזכר יש נוצות זנב ססגוניות ירוקות-כחולות או ירוקות. בנוצות יש סדרות "עיניים" הנראות בצורה מיטבית כאשר הטווס פורס את זנבו. לכל מיני הטווס יש ציצת נוצות בראשם.

לטווסת \טווסה (נקבת הטווס) תערובת של נוצות בצבעי ירוק דהוי, חום ואפור. אין לה את הזנב הארוך שיש לזכר אך יש לה ציצה. הטווסים הינם אוכלי כל; הם ניזונים מחלקי צמחים, עלי כותרת של פרחים וראשי זרעים; עם זאת חרקים ופרוקי רגליים אחרים הם מזונם המועדף. נחשים קטנים וזוחלים אחרים חביבים על הטווס החי באזורי פרא. למשל, אצלנו, בפינת חי הילולה, אירע אסון כאשר נחש המחמד שלנו ברח וטווסים שיספו את גרונו.

לטווסים יכולת תעופה. עם זאת באופן כללי נמנעים הטווסים מתעופה פרט לצורך הגעה לענפי עצים, היכן שהם נחים או כשהם בורחים מ"משי" ו"ראסטה", הכלבות של פינת חי הילולה. הטווסים נוהגים לשבת על ענפי עצים החוסים על אזור מחייתם. ובהילולה פינת חי, יש להם עץ מיוחד אליו הם עולים לישון בשעות הלילה.

טווסים יכולים להתרבות בגיל שנתיים. בגיל שנתיים נוצות הטווס עדיין לא מפותחות במלואן מבחינת האורך והצפיפות. בגיל 3 נוצות הטווס מגיעות לאורכן המקסימלי. תקופת היחום מתחילה בתחילת האביב ומסתיימת בתחילת הסתיו. טקסי הזיווג כוללים את הצגת זנבו הפרוס של הזכר, הרעדת הנוצות וקריאה רמה, כזו הנשמעת דומה ל"מיאו" מודגש מאוד של חתול; בעוד קול קריאת הנקבה מזכיר במידה מסוימת קול נביחת כלב. הטווס מנער את נוצותיו בכיוון הטווסת, קרוב לוודאי כדי לזכות בתשומת ליבה. טווסים הם פוליגמיים - הם יכולים להזדווג עם 4 או 5 נקבות במהלך עונת היחום. אם הצליחה ההרבעה, הטווסת תטיל בגומה בקרקע בין 4 ל-7 ביצים הבוקעות לאחר 28 עד 30 יום בהם היא דוגרת עליהן לבדה. טווסים בני שנה הנגמלים מטיפול אימם מצטרפים לרוב לתא החברתי של אביהם. הטווסים של פינת חי הילולה משוטטים באופן חופשי, עם זאת, אנו מבקשים לא לרוץ אחריהם ולתלוש נוצות מזנבם.

אוגר זהוב

האוגר הזהוב היה נפוץ בשדות סוריה, שם חי במחילות. לפני כחמישים שנה גילה את האוגרים החוקר העברי אהרוני, והביאם ארצה. צאצאי האוגרים שלכד אהרוני נפוצו בכל העולם כחיות שעשוע ומחמד. האוגר הזהוב ניזון מזרעים שהוא אוגר בתוך כיסי לחיים מיוחדים, משם הוא מעבירם למחסנים במחילותיו.

הנקבות ממליטות עד 10 גורים, מספר פעמים בשנה אחרי 16 ימי הריון. זהו ההריון הקצר ביותר אצל יונקים. הצעירים מתבגרים בגיל 11 שבועות.

חלזונות אפריקאים

החילזון האפריקאי הנו חילזון יבשה גדול. מוצאו ממזרח אפריקה הטרופית. אורך הקונכייה שלו הוא 94-123 מ'מ ורוחב הקונכייה 45-60 מ'מ. הוא יכול להגיע עד לאורך של 20 ס'מ. אורך החיים שלו הוא 5-6 שנים.

דרך הרבייה של החלזונות הוא מאוד ייחודי.כל חילזון הוא גם זכר וגם נקבה וכך אופציית ה"שידוך" בין הפרטים גדלה. עם זאת, אין רבייה עצמית. לכל פרט יש "חץ אהבה" אותו הוא יורה בפרט אחר שחולף לידו. ה"חץ" מפעיל את מערכת הרבייה וכך החלזונות מופרים. מספר הביצים בהטלה אחת של החילזון הוא בדרך כלל 100-400 ביצים, עד 1200 בשנה. הביצה דומה לביצת תרנגולת בצבע ובצורה אבל הרבה יותר קטנה, כ-4 מ'מ.

רבים מגדלים את החילזון האפריקאי כחיית מחמד אבל הוא גם ידוע כאחד שמזיק קשות לצמחי נוי וירקות. החילזון הוא אוכל כל (רקב וצמחייה) ומסוגל לחסל גינות שלמות ושדות רבים. במקומות מסוימים בעולם חל איסור לייבא אותו. בנוסף לכך, הוא מפריש ריח מבאיש, חודר לבתים, מגרד בקירות כמקור לסיד.

בנוסף תוכלו למצוא בפינת החי שלנו את החיות הבאות: דרבן, חמוסים, ארנבונים, שרקנים, סנאי זהב, אווזים, ברווזים וטווסים.

פוני

פוני מוגדר ככל אחד ממיני הסוסים שבהם גובה מפרקתו של פרט בוגר אינו עולה על 1.47 מטר. בהשוואה לסוסי הבית, רעמתם של סוסי הפוני מעובה וסמיכה יותר, עור גופם מכוסה בפרווה, רגליהם קצרות יותר, עצמותיהם כבדות יותר, ראשיהם קצרים יותר ומצחם רחב. מקורם של סוסי הפוני במינים של סוסי פרא קטנים פיזית שרעו בסביבתם הטבעית, בויתו על ידי האדם, ומאפייניהם הושבחו על ידי הרבעה מתוכננת. ביות סוסי הפוני נעשה למטרות מגוונות, למשל, לצורך שימוש בהם במכרות פחם: בזכות מידותיהם הם יכלו לעבור במערות צרות ונמוכות יחסית, תוך נשיאת משא על גבם. מינים אחרים של סוסי פוני שימשו למעבר בדרכים צרות שבהן היה המעבר לא נוח או לא אפשרי לסוס הממוצע, ואחרים שימשו כסמל סטטוס, וכאמצעי רכיבה לילדים. על מינים אחדים של סוסי פוני יכולים גם מבוגרים לרכב, מאחר שסוסי פוני הם לרוב חזקים במיוחד. לפוני של הילולה קוראים יהושע , והוא פוני וולשי בעל אופי נוח וחביב לילדים. ניתן לרכב עליו בשבתות.

מרה

מכרסם גדול ממשפחת קביתיים. נקרא גם ארנבת פאטאגונית. מוצאו מדרום אמריקה, שם הוא שוכן בערבות הצחיחות (הפאמפאס). חי בעדרים קטנים וניזון מעשב, ירקות ופירות. המרה יכולה לחיות ימים ואפילו שבועות ללא מים כמעט ואז היא כמעט ולא מטילה שתן. נחשב לחיית ציד עיקרית בארגנטינה.

בפינת חי הילולה תוכלו למצוא 3 מרות הנמצאות בגדרת ה"ספארי", בה שוכנים בשלווה ובנחת אמו, קנגורו עיזים ועופות.

מידות - 80 ס"מ. אורך חיים - 7 שנים.

יש לנו עוד הרבה לספר לכם על הפעילויות בקייטנות הילדים שלנו ולמה זה בטוח לשלוח את הילדים שלכם אל פינת החי שלנו. צלצלו [mobile], ליאת